פסק-דין בתיק ע"ע 23728-10-10

השופטת רונית רוזנפלד

פתח דבר

1.      המערער הועסק אצל המשיבות כפועל ייצור במשך תקופה כוללת בת כשנתיים ימים, עד שנפסקה העסקתו בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בבית הדין האזורי בתל אביב התבררה תביעתו של המערער כנגד המשיבות לתשלום הפרשי שכר מינימום, החזר הוצאות נסיעה, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, ותשלום שכר עבודה לימי העבודה האחרונים. תביעת המערער לתשלום פדיון חופשה, דמי חגים ופדיון דמי הבראה התקבלה על ידי בית הדין האזורי (השופטת אריאלה גילצר-כץ; תע"א 9900/07). על דחיית התביעה ברכיביה האחרים סב הערעור שלפנינו. יאמר כבר כאן כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת במידה רבה בשיעור שכרו של המערער לשעת עבודה.

הרקע העובדתי

2.      המערער הועסק על ידי המשיבה 1, חברת סטארי נייט בע"מ, מחודש ספטמבר 2005. לאחר מכן, בחודש ינואר 2007 החלה להעסיקו המשיבה 2, חברת פז כהן בע"מ. העסקת המערער הגיעה לסיומה בחודש יולי 2007. 

         לפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי " הדמות המרכזית שעמדה מאחורי הנתבעות היה מר כהן עובד". כמו כן נקבע כי " הנתבעות העסיקו את התובע במשותף".

3.      מתלושי השכר של המערער לתקופה שמחודש מאי 2006 ועד חודש אוגוסט 2007 שהגישו המשיבות לתיק בית הדין האזורי, עולה  כי שכרו של המערער לשעה עמד על 20 ש"ח; כי מספר שעות העבודה לחודש לא היה קבוע, וכי במרבית החודשים עמד שכרו נטו של המערער על סכום העולה על 3,000 ש"ח. בין הצדדים יש מחלוקת בדבר היותם של התלושים משקפים נאמנה את שכרו של המערער כפי שהיה בפועל.

המחלוקת

4.      המערער טען בבית הדין האזורי כי השכר כפי ששולם לו בפועל אינו כמצוין בתלושי השכר, כי אם הרבה פחות מכך, כפי שעולה מתצלומי המחאות שהציג לבית הדין האזורי. לטענת המערער, מספר השעות שעבד מידי יום הגיע ל-10 שעות עבודה ויותר. לטענתו, הוא  השתכר 10 ש"ח בלבד לשעה, ועל כן הוא זכאי להפרשי שכר מינימום. את תביעתו ברכיב זה העמיד על סך 39,175 ש"ח בתוספת פיצויי הלנה או הפרשי הצמדה וריבית.

         להוכחת טענתו הצביע המערער על תלוש שכר לחודש נובמבר 2005, שם מצוין  כי שכרו לשעה עמד על 10 ש"ח, אליו צירף דוח נוכחות לאותו חודש. כמו כן מתבסס המערער  על דו"ח נוכחות לחודש ינואר 2006 והמחאה מיום 12.2.06, בה שולם שכר חודש ינואר, מהם  עולה כי שכרו לשעה עמד על 10 ש"ח. המערער צירף צילומי 20 המחאות שניתנו לו לטענתו על ידי המשיבות, מהם עולה כי  שולם לו שכר לפי ערך שעה בשיעור של כ-10 ש"ח.

         כמו כן נטען כי המערער פוטר על רקע ויכוח עם המנהל מר עובד כהן אשר סירב לשפר את שכרו; כי במהלך תקופת העבודה לא שולם לו החזר הוצאות נסיעה וכי שכרו לחודש העבודה האחרון לא שולם כלל.

5.      בכתב ההגנה ובתצהיר עדות ראשית מטעם מנהל המשיבה 1, מר עובד כהן, נטען כי המערער היה עובד זמני אשר " נקרא לעבוד אצל הנתבעת מפעם לפעם, בהתאם לצרכיה תוך ששכרו, בגין עבודתו, שולם לידיו במזומן". המערער עבד במשרה חלקית ולעיתים נדירות עבד מעבר ל-8 שעות עבודה ביום. בהסתמכן על תלושי שכר של המערער טענו המשיבות בבית הדין האזורי כי שכרו של המערער לא היה נמוך משכר המינימום, באשר הוא עמד על 20 ש"ח לשעה, וכי כמו ליתר העובדים במפעל, כך גם למערער, שולם השכר  בהמחאות פעמיים בחודש. כמו כן נטען כי  המערער לא פוטר מן העבודה ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים; כי המערער הוסע לעבודה וממנה על ידי קבלן הסעות ועל כן אין הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה; וכי שכרו לחודש העבודה האחרון שולם לו במלואו.

פסק הדין של בית הדין האזורי

6.      בהתייחסו לתביעת המערער להפרשי שכר מינימום עמד בית הדין האזורי על גרסת המערער לפיה עבד מדי יום כ-10 שעות;  כי קיבל את שכרו בהמחאה אחת לחודש, וכי לבית הדין הוצגו צילומי כל ההמחאות שקיבל. בשים לב לאמור, ונוכח הסכומים שצוינו בהמחאות, אכן התבקשה מסקנה בדבר שיעור שכר, שעמד על כ-10 ש"ח לשעה. זאת במיוחד נוכח עדותו החד משמעית של המערער כי שמר צילומים מכל ההמחאות שקיבל מן המשיבות, וכי לא קיבל המחאות נוספות. בית הדין ציין בפסק דינו כי עדות המערער והראיות שהציג הותירו עליו בשלב ראשון רושם מהימן, אלא שרושם זה נסתר לחלוטין " כאשר הנתבעת צירפה לאחר הדיון שיקים נוספים המעידים כי אומנם הנתבעות שילמו שכר פעמיים בחודש (השיקים הוצאו לפקודת התובע, הופקדו על ידו בחשבון הבנק ועל גבי השיקים מופיעה חתימת היסב הנחזית להיות חתימת התובע)." בית הדין קבע כי " אומנם נכון כי הנתבעות לא צירפו את כל השיקים הרלוונטיים בשל העלות הגבוהה הכרוכה בהזמנתם מהבנק, אך כאמור שיקים אלה יש בהם כדי לשפוך אור על גרסתה של הנתבעת ולהשחיר את גרסתו של התובע ולשמוט את בסיס תביעתו".  בפסק הדין צוין כי מסכומי ההמחאות שהוצגו לפני בית הדין עולה כי שכרו של המערער השתנה מחודש לחודש, וכי הוא לא עבד במתכונת קבועה של שעות. כך למשל בחודש נובמבר 2006 עמד שכרו על סך 4,793 ש"ח, ואילו בחודש מרץ 2006 עמד שכרו על סך 3,110 ש"ח. לאחר כל אלה קבע בית הדין כי תלושי השכר משקפים נאמנה את השכר שקיבל המערער. על כן נדחתה תביעת המערער להפרשי שכר מינימום.

7.      בדונו בתביעת המערער לפיצויי פיטורים התייחס בית הדין לדברי המערער בעדותו בחקירה נגדית לפיהם:

" ....וכמו שאמרתי לכם עכשיו אמרתי שיש לי ילדים קטנים והמשכורת לא מספיקה לי, וה-10 ש"ח לשעה זה לא מספיק, הוא אמר לי שאני כבר בלבלתי לו את השכל ושיש לו הרבה עובדים ושהוא לא רוצה לראות את הפרצוף שלי ושלא אחזור לשם יותר, והחודש האחרון שעבדתי אצלו נשארו לי 8 ימים, הלכתי להביא את המשכורת, הוא דיבר עם המנהל שלו ואמר שלא יכניס אותי למפעל."

בית הדין קבע כי נוכח העובדה שטענת המערער לפיה השתכר 10 ש"ח לשעה נדחתה, אין בידו לקבל את גרסת המערער בנוגע לנסיבות פיטוריו. לפיכך נפסק, כי המערער לא הרים את נטל הראיה להוכיח כי אכן פוטר, ומשכך, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

8.      לעניין טענת המערער כי הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה קבע בית הדין האזורי, כי מתלושי השכר עולה כי למערער שולם החזר הוצאות נסיעה בסך 10 ש"ח ליום. לטענת המערער הוא הוציא בפועל 10 ש"ח מידי יום בגין נסיעה לעבודה וממנה, ועל כן, משהעמיד את תביעתו על סכום זה ולאור תלושי השכר שנמצאו נכונים, לא ניתן לפסוק לו סכום נוסף. לאור זאת נדחתה התביעה להחזר הוצאות נסיעה.

         בית הדין גם הגיע למסקנה כי שולם למערער שכר עבודה עבור חודש יולי 2007. בית הדין ביסס קביעתו לעניין זה על שיק משוך על שם המערער שצירף המערער לתביעה נושא תאריך 12.8.07, בסך 1,935 ש"ח, וכן על שיק שצירפו המשיבות בסך 1,000 ש"ח. נקבע כי משהשיקים ניתנו לאחר תחילת חודש אוגוסט, הם ניתנו עבור משכורת חודש יולי. על כן נדחתה התביעה גם ברכיב זה.